RECEIVER

ספטמבר 25, 2020

שלושה אמני בלוז מקומיים: אנדי ווטס, דב האמר ולייזר לוייד, מתחברים לשורשים האמריקאיים שלהם עם אלבומים מעולים, אחד אחד.

אנדי ווטס Supergroove

"אם זה לא שבור, אל תתקן את זה", אומר הפתגם, וקצת יותר משנתיים אחרי Blues on fire, הגיטריסט אנדי ווטס נצמד לנוסחה המצליחה של אלבום הבכורה שלו, ופותח גם את החדש, עם רצועה אינסטרומנטלית Fאנקית הנושאת את שם האלבום- Supergroove. הקטע הוא מחווה ללהקות של הסיקסטיז והגיטרה של אנדי חולקת את הבמה עם ה'האמונד' של אייל קליין והסקסופון של לורם לינקר, שניים משמונת הנגנים המעולים המשתתפים באלבום לצידו, יחד עם כמה זמרים אורחים: רוי יאנג עם קול בלוזי חרוך כהוגן בשיר Living hand to mouthשל ריק אסטרין מתהילת Little Charlie & The Nightcats (שהופיע כאן עם אנדי ווטס לפני כשנתיים) וגם בשיר מקורי של ווטס Don't take my blues away ובקטע ידוע של פרדי קינג- .Pack it up דני שושן זורח בקטע בלוז-רוק מקורי נוסף של ווטס, Straight shooting woman ובקאבר ל-Don't you let me down של מיקי גבריאלוב מתקופת "ג'ריקו", הגלגול הבינלאומי של הצ'רצ'ילים, עם שילוב מעולה של חטיבת כלי הנשיפה; גדי אלטמן בולט בבלוז-רוקר Raw שייכנס לכם לאוזן ולנשמה ולא ירצה לצאת. Blues of the month club נפתח עם הגיטרה של ווטס וממשיך עם שירה אנרגטית של אלייזה נילס, אחד הקטעים הידועים של הבלוזיסט הבינלאומי Joe Louis Walker שמתארח בעצמו עם שירה מלאת רגש ב- ,Burning deepבלדה מקורית של אנדי ווטס, שהגיטרה שלו והקול של ג'ו לואיס ווקר הם זיווג משמיים. אנדי ווטס לא מסתיר את ההשפעה הגדולה של פיטר גרין זצ"ל שהלך לעולמו בחודש שעבר- וגם כאן, כמו באלבום הקודם שלו, הוא מבצע קאבר, לקטע של גרין, הפעם אינסטרומנטלי- Super Natural, בו הוא מפנה מקום לחצוצרה של גרגורי ריבקין ושוב ל'האמונד' של אייל קליין. Supergroove הוא סופר אלבום עם המון, כן, גרוב, 'ליקים', סולואים מצוינים, בלוז, רוק ומוזיקליות מדבקת- שההפקה המוזיקלית של קני ניל מביאה לידי שלמות.

https://www.facebook.com/pages/category/Musician/Andy-Watts-GuitarSlinger-2049678055247214/

https://www.youtube.com/watch?v=6_jOomMT5A4

דב האמר Bluesoul

דב האמר, שהיה שותפו של אנדי ווטס בשני אלבומי להקת Blues Rebels, הוציא את אלבום הסולו השני שלו לפני פרוץ הקורונה. גם הוא, כמו ווטס, יליד ארה"ב (משיקגו) ופעיל בסצנת הבלוז המקומית כבר יותר משלושה עשורים, עם הרכבים כמו CG & The Hammer ו- The daily blues. האמר חלק את הבמה עם אמני בלוז בינלאומיים וליווה הרבה זמרים מקומיים עם נגינת מפוחית ייחודית. באלבומו הוא גם מבצע את רוב תפקידי השירה- ומקיים בו את ההבטחה הגלומה בשמו, עם אחד-עשר שירים מלאי בלוז ונשמה גדולה- עם תוספת של קאנטרי ורוק. ל-Bluesoul יש ניחוח של אלבום חו"ל, בזכות המבטא האותנטי של האמר והעובדה שאנגלית היא שפת האם שלו, המתבטאת בטקסטים זורמים וטבעיים. בהופעות חיות דב האמר הוא פצצת אנרגיה מקפצת ומדבקת והוא מצליח להביא את ההתלהבות שלו גם לשירים שהוקלטו באולפן. הוא מסתער על האוזניים שלנו עם Make it count שהוא לא רק שיר פתיחה מצוין אלא גם הצהרת כוונות והבטחה שמתממשת בכל השירים, שכל אחד מהם לגמרי עושה את העבודה. הקטע השני- I'm gone, מבהיר שאין 'פילרים' באלבום הזה ושכל שיר מדויק ופוגע, אבל אם אני חייב לבחור, אז,Bad luck charm השובבי, Dance the blues האפלולי, ושיר הנושא Bluesoul שהוא בעצם ראפ-בלוז, עם תוספת הקול החם של נעמי ג'ו האמר (בתו של) -הם אלה שתזמזמו מיד כאילו אתם מכרים וותיקים. הבסיסט אסף רוזוב שר יחד עם האמר את King שהוא הספד לאמן הבלוז קינג 'ארנסט' בייקר, שהיה מנטור מוזיקאי של שניהם. קול הבריטון החם של דב האמר, הצלילים שהוא מפיק מאוסף המפוחיות שלו והשילוב עם סולואי הגיטרה של יאיר פיין, גיל קציר, דני מנור, אורי בינשטוק ואסף רוזוב, הוא,אם לשאול את שם רצועה מס. 4, פשוט Magic.

https://www.dovhammer.com/

https://dovhammer.bandcamp.com/album/bluesoul

לייזר לוייד Tomorrow never comes

כך יצא ששלושת אמני הבלוז שאלבומיהם מסוקרים כאן, הם ילידי ארה"ב שעשו עליה בצעירותם. לייזר לוייד, יליד ני-יורק שגדל בקונטיקט, הגיע לכאן באמצע שנות התשעים בעקבות הרבי המזמר שלמה קרליבך, חזר בתשובה ומאז הוא מחלק את זמנו בין ישראל לבין אמריקה. אלבומו השמיני הוקלט באולפנים בטקסס, נשוויל, ממפיס, פלורידה, קונטיקט, קרוליינה ותל אביב, תוך כדי מסע שלא היה רק גיאוגרפי, אלא גם לתוך הנפש פנימה. בזמן שהבלוז של אנדי ווטס ודב האמר חוגג את החיים, הבלוז של לייזר באלבום הנוכחי, מתמודד אתם. לוייד הוא גיטריסט מעולה ומרשים שאין לו בעיה לכסח כמו רוקר כשצריך, אבל כאן הוא מגיש אלבום אינטרוורטי ומהורהר. הוא נפתח עם Born to love you בלוז איטי עם יותר מקורטוב של קאנטרי וממשיך באותו הילוך נמוך עם Riverside שמתרפק על זכרונות ונופים אהובים. שיר הנושא Tomorrow never comes מדבר על כך שאין מי שיודע/ת מה יביא המחר- וכשהעולם והחיים יכולים להשתנות לפתע, אין טעם להתעסק בעתיד הלא נודע, אלא להתרכז במה שבאמת חשוב: כאן ועכשיו. לייזר לוייד לוקח אותנו למסע בין מקומות, נופים, רגשות, ספיקות ומחשבות. השיר Torn מספר על קונפליקטים ורגשות מנוגדים, Help is on the way הוא קאנטרי-בלוז בו לוייד מספר שהוא טובע באוקיאנוס של עצב ופחד. אבל זה אינו אלבום דכאוני, כבד או עצוב. לוייד מתעקש לראות את -ולשיר על -הדברים החיוביים שבחיים; הוא עוסק במאבק היומיומי- אבל גם ביופי שבאהבה, מחפש משמעות אבל לא מאבד תקווה. גם ברגעיו האפלים, אין בו יאוש. העזרה בדרך. זה אלבום מינורי שעוסק בדברים המג'ורים שבחיים, מתוך גישה של ,Back to basics כמו משפחה, חברים, אהבה, בריאות. לקראת סופו של האלבום לייזר לוייד מגיש שני קאברים המשתלבים עם אופיים של השירים המקוריים: Lean on me של ביל וויד'רס, בו לוייד מוצא את הכח להציע את עצמו כמשענת למי שזקוק- וקאבר מפתיע ל"גשם סגול" של פרינס , שמתחיל שקט ואקוסטי עם מפוחית ועובר לרוק מלא מלא, שבסופו לייזר לוייד מרשה לעצמו לשחרר את הצעקה המתפרצת שהיתה כלואה בחזהו לאורך ארבעה-עשר השירים שקדמו לו.