Yours Faithfully, Marianne

העוברים ושבים ברחוב הירקון, לא ממש שמו לב לאישה הבלונדינית שעמדה בצהרי היום ועישנה ליד מלון "דן", כשלידה כמה מעשנים פאסיביים, שגיל רובם הוא כמחצית משלה. מריאן פיית'פול, דיווה ללא גינונים, עושה הפסקת עישון בחברת כמה עיתונאים, באמצע שרשרת הראיונות שהיא מקיימת בביקורה השישי בארץ. ביום ב' היא תשיר לקהילת העסקים באירוע סגור שמארגנת "הייניקן" בזאפה. ביום ג' היא תופיע בפני הקהל הטבעי שלה, באמפי שוני.

יש אמנים שכדי להבין את ההיסטוריה שלהם, צריך להיכנס לויקיפדיה. אצל פיית'פול, אלה הפנים מלאי ההבעה שמספרים את כל הסיפור- וניבטים בי עכשיו ממרחק נגיעה, על הספה בלובי המלון.

חשבת פעם שבשנת 2011 תהייה לך קריירה ותסתובבי בעולם?

"חשבתי שכבר אהיה מתה"- היא עונה מיד, בקול עמוק וחם. מהסמים והאלכוהול שיצרו אותו, נותרו כיום רק הסיגריות, עליהן היא לא מוותרת - "ככה זה נראה אז, שנועדתי למות צעירה. רק אחרי האלבום ''broken English ב-79', הצלחתי לאסוף את עצמי. אז הבנתי שכנראה בכל זאת אחזיק מעמד – ולא רק שאינני מתה - אלא גם אצטרך להמשיך הלאה, להוציא עוד אלבום, ועוד אחד- ושיש לי קריירה, שנמשכת עד עכשיו. זה מאוד משמח אותי שהחלומות שלי התגשמו, שאני כאן ואני בריאה לגמרי"

בכל זאת, רוב השירים שלך עדיין נוטים לצד האפל

"כמובן שיש בי צד מאוד רציני. אני לא הבנאדם המתאים לאלבומי פופ שמחים. זה יהיה אבסורד. אבל אני יכולה להיות שמחה ורגועה- ובמקביל ליצור שירים שמוטל עליהם צל כלשהו. עדיין, כל מילה שאני שרה, היא אמת. אני יכולה לבוא לשיר כשאני מאושרת, אבל להפוך אותו לקודר יותר בגלל שזה בא מבפנים, מתוך הנשמה שלי. קח למשל את השיר 'That's why every empire falls' שהוא אולי השיר שאני הכי אוהבת, או ''Stations שמעביר את התחושה מצוין, במיוחד אם מקשיבים למילים"

אבל אפילו "Eternity", שיר שמח, כהגדרתך, עוסק במוות

"For fuck sake" - היא יורה- "בטח. תמיד יהיה אצלי הקונטרסט בין חום וקור, אור וחושך. אבל את השיר הזה כתבתי מתוך אושר טהור. אני קוראת המון פואמות של וויליאם בלייק- והנצח הוא יסוד רציני ביצירה שלו. השיר הוא על השלמה עם הזמן שחולף. הייתי בסיבוב באוסטרליה ואחד מידידי הוותיקים הוא אמן, צייר בשם מרטין שארפ. הוא עשה את ציורי הפופ במגזין OZ בסיקסטיז". (הוא גם יצר את עטיפת' 'Disraeli Gears של Cream וגם כתב אתם את 'Tales of brave Ulysses'. ר"ב). "הלכתי לרטרוספקטיבה שלו בגלריה בסידני, והוא שאל אותי איזו עבודה שלו אני הכי אוהבת. ישר הצבעתי על ע איור לא גדול עם המילה Eternity. והוא בכלל הושפע מאמן גרפיטי אוסטרלי מהמאה ה-19, שהיה מסתובב וכותב את המילה בכל מקום. באמת רציתי לכתוב שיר שמח- וזה מה שעשיתי"

הכתיבה שלך עכשיו יותר ישירה, עם פחות מטאפורות

"היא משתפרת. אני יותר ישירה, בלי משחקים. זה הגיל, כנראה. אני כותבת שירים אוטוביוגרפיים עכשיו. במשך שנים התגוררתי בדבלין. שם התחלתי לכתוב את שיר הנושא של האלבום האחרון, Horses and high heels'', שמצד אחד מספר על כרכרות הסוסים לפנות בוקר- ומצד שני על נערות בעקבים גבוהים- הממלאות את פריס- בה אני מתגוררת בשנים האחרונות ושם סיימתי לכתוב את השיר, שהוא על הקשבה לדברים, ועל חיי הטובים, בעצם"

מה הביא אותך להקליט את האלבום האחרון עם ציוד אנלוגי?

"אני שונאת כל מה שדיגיטלי" היא אומרת ומחייכת אל טייפ הקסטות הקטן שהבאתי אתי- "יש לי פטיפון ואני מעדיפה את הצליל האנלוגי. האל ווילנר המפיק, הציע שנקליט בניו-אורלינס, מכמה סיבות. קודם כל, זה חסכון גדול. במחיר של אולפן ניו-ירקי לשבוע, קיבלנו שלושה שבועות בניו-אורלינס. חוץ מזה, אני מעדיפה לשים את הכסף שם- ולא במנהטן. זה גם אפשר לי לעבוד עם מוזיקאים מקומיים, כמו ג'ורג' פורטר ג'וניור, הבסיסט של ה-Meters. וואו, איזה בסיסט. .ככה גם שכנעתי את ד"ר ג'ון להשתתף באלבום. בכלל, זה לא כמו אמריקה שם, יותר כמו הקאריביים."

באלבומים האחרונים שלך, יש מעט קטעים מקוריים ויותר קאברים. מתישהו תוציאי אלבום עם חומר מקורי בלבד?

"כן, זה אמם לא יקרה בשנתיים הקרובות, אבל אני מכוונת לשם. רק שלא אקליט אותו עם האל ווילנר, כי הוא מעדיף לעשות קאברים ולא מעודד את הכתיבה שלי"

בשני האלבומים האחרונים שלך, התארחה רשימה חלומית של אמנים

"כן, שוב, זה בעיקר בגלל האל ווילנר. הוא ה'סטאר פאקר' האמיתי, לא אני. הוא שכנע אותי להזמין את...בוא נראה" היא מנסה להיזכר- "רופוס וויינרייט, טדי טומפסון, ניק קייב, ג'ארוויס קוקר, שון לנון וקית' ריצ'רדס לאלבום הקודם. אני לא אחזור על זה שוב. אבל בנוכחי, אני מאוד שמחה שהצלחתי להביא גם את לו ריד- שהוא חבר וותיק- רק כדי שינגן בגיטרה. אנשים לא יודעים את זה, אבל חוץ מאמן יוצר, לו הוא גיטריסט מצוין, בשורה אחת עם קית' ריצ'רדס"

האזכור של ריצ'רדס מציף את שנות השישים העליזות והמתוסבכות. אבל למריאן פיית'פול של היום, יש עיקרון: היא לא מדברת על הרולינג סטונז ועל מה שקשור בהם. בתקופה ההיא, פיית'פול הייתה ג'אנקי וניסתה להתאבד, בסמוך למותו הטראגי של בריאן ג'ונס. כשפקחה את עיניה אחרי ששה ימי 'קומה', הפרצוף הראשון שראתה, היה של מיק ג'אגר. האגדה מספרת שהיא אמרה לו: "Wild horses couldn't drag me away". אז אני שואל אותה בכל זאת:

את שרה את tears go by" As" שהסטונז כתבו לך ואת "Sister morphine" שכביכול נכתב עליך. יש סיכוי שתשירי גם את "Wild Horses" ?

"ניסיתי לשיר אותו בעבר. אבל השיר מתייחס אלי יותר מדי. אני חושבת שזה שיר יפיפה, אני יודעת שהוא נסב עלי וזה לכבוד לי. הוא תמיד יהיה קיים. אבל זה לא שיר טוב עבורי. גם את שני השירים האחרים שהזכרת, אני מבצעת כי אני חייבת, בגלל שהקהל רוצה"

אז מה יהיה בהופעה?

"הגיעו אתי חמישה מוזיקאים מצוינים, ואני מבצעת חלק משירי האלבום החדש- וגם כמה פייבוריטס מכל השנים והאלבומים. את הסט-ליט הקודם החלפתי, כי התחיל לשעמם אותי- אבל עם הנוכחי- אני ממש נהנית".