יום חמישי, 22 באפריל 2010

משהו אחר


השורות הבאות מחייבות גילוי נאות. אני מבקש להפנות את תשומת לבכם ולהמליץ על האתר "מגזין אחר" בעריכת רון מיברג. מכיוון שאני כותב שם, אני לא אובייקטיבי. אבל הרעיון שעומד מאחורי האתר, האלטרנטיבה שהוא מציע , קשת הנושאים ונבחרת הכותבים (בועז גאון, חיליק גורפינקל, אליעזר יערי, בועז כהן, נילי לנדסמן, ירמי עמיר,דנה קסלר, נועם שיזף, ניסן שור - הם רק חלק מהם) מצדיקה בדיקה ושווה ניסיון. גם אם זה לא בחינם.

David Sylvian -Manafon

"משהו אחר" היא כותרת המתאימה גם לאלבום החדש של דייויד סילביאן. למרות שיש לי אותו כבר כמה חודשים, אני כותב עליו רק עכשיו, כי כמו אלבומיו הקודמים, גם זה החדש דורש זמן הסתגלות. זו אינה ביקורת, אלא התרשמות של חסיד מכור. אני בעניין של סילביאן עוד מימי Japan ושומע בשקיקה כל מה שהוא עושה, כולל כלמיני שיתופי פעולה במשך השנים, כמו עם Tweaker או Sakamoto.

האלבום החדש בא שמונה שנים אחרי Blemish המצוין ומבחינת ה- mood הוא ממשיך את הקו המהורהר, המלנכולי והדיכאוני לעתים של סילביאן, גם מבחינת המוזיקה וגם בכל מה שנוגע לטקסטים. ייאוש הוא מילת המפתח כאן, והוא שורה כאן על כל אחד מתשעת הקטעים (יש גם גרסא עם קטע עשירי), שלמרות שהם מולחנים וכתובים מראש, נותנים הרגשה של אלתור אחד גדול. אולי זה בגלל שסילביאן מקיף את עצמו כאן בגיטרה, צ'לו, פסנתר, סקסופון ונגיעות אלקטרוניות (אין תופים) של מוזיקאים מעולים שכל אחד מהם נגן ואימפרובייזר ידוע בתחומו. כשסילביאן שר, הכלים חלשים, אם בכלל, ברקע, ועולים לקדמת המיקס כשהוא משתתק. לפעמים זה נשמע כאילו הוא שר לעצמו באמבטיה, אבל אף פעם לא ניסיוני יתר על המידה. אני מאמין לו כשהוא שר:

Its the farthest place I've ever been/Its a new frontier for me/and you balance things like yoy wouldnt' believe/when you should just let things be

אין תגובות: