יום שבת, 18 באוקטובר 2008

טדי. בקרוב באצטדיון הקרוב לביתך

Teddy Thompson
a Piece of what you need
זה לא קל להיות זמר שהוא "הבן של". תשאלו את ג'קוב דילן, את ליאם פין או את כריס סטילס. שלא לדבר על הבנים של לנון: מצד אחד, גנים מוצלחים הם דבר חשוב, וקשרים טובים אף פעם לא הזיקו בעולם המוזיקה, אבל מצד שני, לא פשוט לעמוד בציפיות. אלא ששום דבר מהדברים האלה לא מטריד את טדי תומפסון בדיסק החדש שלו. אם מדברים על התפוח והעץ, אבא ואמא הם שני עצים מפוארים: הוא - ריצ'רד תומפסון, זמר פולק- רוק משנות השבעים שהוציא עד היום עשרות אלבומים; היא - לינדה תומפסון, הזמרת שהייתה הקול השני (הראשון הייתה סנדי דני) של Fairport Convention. טדי לא נפל רחוק. מאביו הוא לקח את הוורסטיליות המוזיקלית ומאימו את החום והרגש. על העטיפה של a Piece of what you needהוא נראה כמו סוג של ג'ייסון טימברלייק או רובי וויליאמס, אבל אל תתנו לזה להטעות אתכם. זה לא סוג המוזיקה שמחכה לכם בתוך הדיסק. גם לא פולק אנגלי במסורת של הוריו. בכלל, הוא מנפץ כמה מיתוסים על החיים בצל שתי אגדות פולק- רוק: "הורי לא ישבו כל היום בבית וכתבו שירים, נולדתי בשנת 1976בקומונה מוסלמית מחוץ ללונדון שבה הם חיו באותו זמן...כך שאי אפשר לומר שקיבלתי חינוך מוזיקלי. כשהייתי בן שבע הורי התגרשו; חייתי עם אמי, שהפסיקה ליצור מוזיקה והתחתנה עם איש עסקים..."
אחרי שחיפש את הסגנון שלו בקאנטרי ובמלנכוליה, טדי תומפסון, שחי מגיל 18 בלוס אנג'לס ובניו- יורק, שר פולק-רוק אמריקאי לגמרי, עם נגיעות "פופיות" קלות והשפעה של רוי אורביסון. זה כבר האלבום הרביעי, והשלם ביותר שלו: הוא כותב שירים מצוינים, נגינת הגיטרה שלו מלאת כוח, והקול שלו חם וחזק. הסינגל
In my arms יכול להטעות. (כן, זה רופוס וויינרייט בתחפושת אלביס מנגן בפסנתר בקליפ: השניים התHידדו כששרו יחד בפסקול של Brokeback mountain). הסינגל אמנם קליט וקצבי, אבל בדיסק יש כמה וכמה שירים יותר מהורהרים ואישיים. טדי תומפסון לא כותב על דברים שאחרים לא כתבו עליהם לפניו - הרי 99 אחוזים מהשירים הם על יחסים ופרידות, אהבות ואכזבות, והשירים שלו לא שונים מהבחינה הזו - אבל טדי טומפסון מביא לשירים שלו הומור שחור וכתיבה אישית, כמו שמדגים הקטע: Things I do. הוא לא מהסס לחשוף את קרביו בשיר Turning the Gun on Myself המקאברי, בו הוא שר על הרהורי התאבדות, וגם באחרים, עם שורות כמו:
Look at me/fully grown/look at me/all alone
או:
what's this what's this/am I happy or something/oh shit oh shit/am I happy or something
ברוב השירים מלווה אותו להקה מצוינת של גיטרה/בס/קלידים ותופים, אבל המפיק המוזיקלי מריוס דה-ווריז (מדונה, ביורק, רופוס וויינרייט, ניל פין) מוסיף לכמה מהשירים חטיבת כלי נשיפה וגם תזמורת מיתרים, והתוצאה מדברת בעד עצמה. ההצלחה של טדי תומפסון לא באה לו בחסד, ולא בזכות הוריו – וגם לא בקלות. היא הגיעה בדיסק הרביעי שלו, שהוא גם המגובש ביותר שלו עד כה. כל האזנה מגלה בו שכבה נוספת של יופי. ואי אפשר שלא להסכים למילים של שיר הנושא: Stop getting what you want/and get a piece of what you need

אין תגובות: