יום שני, 13 ביולי 2009

רוק נ' תל אביב

רגע לפני שמתחילות ההופעות שעושות לכאן את הדרך מחו"ל, ניצלתי את הזמן והלכתי לבדוק קצת מה קורה בארץ, בקטנה. עברו כמה שבועות טובים מאז שראיתי את עמיר לב האחד והיחיד בלבונטין, ורציתי עוד. אז ערב אחד הלכתי לראות את מוטי ביקובסקי. זמר וגיטריסט (עמיר לב, "30", להקת "מים") שהוציא עכשיו אלבום סולו, שלא עוזב את האוזניות שלי. יש בו שירים כתובים, מולחנים ומופקים מעולה. באלבום, הקצוות שלהם קצת מעוגלים. בהופעה הם הרבה יותר חשופים, מחוספסים ושורטים, רזים כאלה. כמו שאלוהים התכוון. ביקובסקי הוא רוקר אמיתי. מזכיר לי באנרגיות שלו את אסף ארליך. הוא הופיע עם בס-תופים (מצוינים) בקפה ביאליק, מול ארבעים איש גג, ונתן את כולו. ביקובסקי מתחרע עם הגיטרה, אבל גם יודע לרחף כשצריך. בכלל, יש עכשיו המון הופעות קטנות ואינטימיות בעשרות מקומות בתל אביב ובארץ, מאות הרכבים מופיעים ערב ערב מול קהל שצופה בהם מבעד לכוס גבוהה של שליש, רצוי של חצי.
כמה ימים אחרי זה, הלכתי לראות את אלברט סופר באוזן בר, אחרי ששמעתי את השיר בפוסט שלו, ומיד נזכרתי באניו מוריקונה. גם סופר היה מתוגבר עם גיטרה-בס-תופים, אבל הוא יותר mellow. זה לא שהוא לא יודע לתת בראש מפעם לפעם, אבל הסגנון שלו אחר. סופר עושה אמריקנה מייד אין יזראל.עם השפעות של Calexico וה- Shadows. הגיטריסט של אלברט סופר מזכיר לי גם את ה-
Bamby Molesters, (ארבעה קרואטים שמנגנים סרף-רוק עם twang והומאז'ים למוריקונה והאנק מרווין. סופר עושה גם שירים של חווה אלברשטיין, מאיר אריאל ורוברטה פלאק, והכל מתחבר אצלו בכיף. למרות שאת רוב השירים שמעתי פעם ראשונה (עוד מעט אלבום) במשך שעה וחצי, הרגשתי לגמרי בבית. כשעצמתי את העיניים הייתי במערבון ספגטי, או בפריז, טקסס. מי שמכיר את סופר מהבלוג, יודע שהוא יודע לכתוב. אז הוא גם יודע להלחין ולשיר לא פחות טוב. (וזה בטח לא הזיק לי לראות את ההופעה דרך בקבוק "גינס").
עם האוכל (או עם הבירה) בא התיאבון, אז ביום ששי חזרתי לקפה ביאליק, ל- פייב או'קלוק וקבלת שבת עם "בלוז ראש פינה". רובם כבר לא צעירים ומנגנים יחד כבר ה מ ו ן שנים. (פעם הם נקראו The Ugly Brothers וליוו את יוסי אלפנט ז"ל) .מה שבולט אצלם, זה שהם באים בכיף, ומנגנים בשביל ה"פאן". רגע אחד הם נשמעים כמו SRV ורגע אחר, הגיטרה של איתי אלוהב והבס של אלי טרגן (שני סאונדמנים וותיקים) נשמעים כמו מפגש של דיוויד גילמור וג'ק ברוס. אבל רוב הזמן זה בלוז רוק בלי בולשיט. יש להם סקסופוניסטית, סוניה ג'ייקובס, שגם שרה טוב, וזמר צרוד במידה, גרשון מלניקוב, שגם נותן במפוחית, ואחלה מתופף – אורן רביב, ("נעליים"). והכל זורם, עם החברים והמשפחה, שכולם, אתם כבר מבינים, מסתכלים עליהם דרך השוטים של הגלנפילדיך. חגיגות הזמר העברי השאירו לי טעם של עוד. אני מתכוון ללכת לעוד הרבה הופעות כאלה.

אין תגובות: