יום שבת, 14 במאי 2011

רמ"ח איברים ושס"ה גידים


Radiohead: The King of Limbs

למרות שישראל הייתה אחת המקומות הראשונים בהם הצליחה "רדיוהד" בזמנו עם Creep- ולמרות העובדה שהגיטריסט ג'וני גרינווד מתגורר לפעמים אינקוגניטו בנהרייה (וגם נתן כתף לדודו טסה באלבומו מהראשון) - אין לחשוד לרגע שטום יורק ושות' הפכו בקיאים ביהדות, בתלמוד או בקבלה. סביר להניח שאין להם מושג שיש 248 מצוות "עשה" כנגד האיברים בגוף, ו- 365 מצוות "לא תעשה", כנגד 365 הגידים בגוף. אבל "מלך האיברים", אלבומם האחרון, מהווה אמירה מעניינת על ההדדיות שבין חומר לצורה. מהפתיחה של השיר הראשון- Bloom- שטיח של אלקטרוניקה רפטטיבית שמעליה מרחף קולו של יורק במה שיכול להיות בשקט בוטלג של מואזין ברמאללה, ברור שהאלבום הזה הולך להיות משהו אחר. אחד הדברים הבולטים בו, הוא דווקא מה שאין בו: "רדיוהד" זונחים כאן כמעט לחלוטין את המבנה המסורתי של: "בית-פזמון-בית" ויוצרים שמונה קטעים שהמילים "ניסיוניים" ו"אוונגרדיים" לא תהיה מוגזמת בהקשר שלהם. אבל בדרך מוזרה כלשהי, זה גם הקסם המיוחד של האלבום יוצא הדופן הזה. לי אישית הוא הזכיר לפעמים דווקא את Red Snapper, הרכב הידוע ביצירת אווירה אלקטרונית בעזרת כלי נגינה אמיתיים ואקוסטיים (שהוציאו גם הם את Key החדש); יש כאן שפע של "לופים" וסימפולים של תופים וגיטרות (מעניין יהיה לראות אותם ב"לייב") שנכרכים סביבך כמו פיתון, אבל כזה שלא מתהדק עד הסוף, אלא מניח לך מרווח נשימה. בעידן בו כולם מורידים רק קטע או שניים באינטרנט ולא מקשיבים לאלבומים שלמים, The king of limbs מציע את התגמול הגדול ביותר, דווקא למי שיתעקש להאזין לו ברצף אחד: 38 דקות מהפנטות, של יצירה אחת, מוזרה ומאתגרת, עם כמה פנינים, כמו Lotus Flower. בשמיעה ראשונה, זה נראה שלצלוח את האלבום הזה, תהיה משימה לא קלה. אבל מי שאוהב את המוזיקה שלו מפתה, רבת רבדים והפתעות, יגלה, little by little, כשמו של קטע מס.3, שהסבלנות משתלמת, ושהפעם, "רדיוהד" פונים במקביל לשני איברים בעיקר, ומכוונים ללב ולראש. למרות שפה ושם, ברגעים היותר Fאנקיים, גם הרגליים מגיבות. אבל אולי זה רק "טיק" אלקטרוני. לפעמים זה נראה כאילו "רדיוהד" מתעסקים יותר בעטיפה (הוצאה של האלבום במפתיע- לפני הזמן, מארז בצורת עיתון בן 36 עמודים , תקליטים על ויניל שקוף) - אל תתנו לקנקן לבלבל אתכם. שווה לצלול לתוך מה שיש בפנים.


אין תגובות: