כישוף

אחרי שהייתה בשנות התשעים בהרכב "גוונים כהים", וניגנה לפעמים בס בהופעות הלהקה של ערן צור (המורה שלה לגיטרה בס), - "כרמלה גרוס ואגנר"- החלה ירונה כספי לשתף פעולה עם משוררים. באלבומה הראשון מ-2005, "תני לשתיקה לבעור", היא הלחינה ושרה את "אתה הוא האיש החדש " של וולט ויטמן ואת "פרידה מן הנוף" של ויסלבה שימבורסקה. עד שיצא אלבומה השני, ירונה כספי שיתפה כספי פעולה עם משוררים כמלחינה ומבצעת בפרויקטים כגון ערב משירי תותחים כמו: רוני סומק, רחל חלפי ודוד אבידן. בשני האלבומים הבאים שלה, ירונה, יוצרת מקורית בזכות עצמה, כתבה והלחינה את כל השירים, למעט שניים- שלושה. היוצרת שבה, הצטרפה אל המבצעת המיוחדת שהיא- והאלבום השלישי, "אגו", היה רוק תיאטרלי מהורהר, שנשמע כמו פגישה בין פי. ג'יי. הארווי ופטי סמית' על במת פרינג' כלשהי- ורבים רואים בו את אלבום השנה של 2010.

עכשיו יוצא אלבומה החדש, "מאפיה של אישה אחת", (לא המקום בו אופים עוגות, אלא הכינוי של הפשע המאורגן)

פרפראזה על השיר-והכינוי- של רוני סומק. מלבד היותו אלבום מיוחד ומשובח, הוא גם מעין המשך לאלבומה הראשון: הפעם, כל תריסר שירי האלבום נכתבו על ידי משוררים. מלבד חלפי, סומק ואבידן, אתם היא סוגרת כאן מעגל, ירונה כספי בחרה לטפל גם בשירים של: יהודה עמיחי, רפי וייכרט, ויסלבה שימבורסקה, אווה ליפסקה, ברטולד ברכט, ילנה שוורץ , מירון איזקסון ועזיזה אחדיה עומר שקוארי – ששירה "אל תבקש ממני רשות," שיר של קריאת תיגר נשית על חברה שמרנית ומדכאת, הוא גם הסינגל הראשון מתוך האלבום; מעניין שלמרות שהשיר הוא ערבי (מרוקני, ליתר דיוק) במקורו, העיבוד המוזיקלי מוותר במודע על סממנים מזרחיים כלשהם- ונצמד לקו המאפיין את כל האלבום: עמית מגן ויריב עציון, אנשי מכללת BPM למוזיקה, לוקחים את ההפקה המוזיקלית לכיוון אלקטרוני, אבל עם עוויתות רוק כמו: "לא עברו אפילו יומיים", או: "מות המשורר". מבחינה סגנונית, האלבום מבטא בגרות מוזיקלית, אפילו סוג של התמתנות יחסית, בקטנה, שהן מובנות לגמרי, כשמדובר באלבום רביעי. אבל גם אם נדמה שציפורני החתולה קצת קהו, הסירו דאגה מלבכם: הן עדיין חדות כתער.

הקודם של כספי, "אגו", הצטיין באנרגיה גבוהה, ברמה של עשר מתוך עשר. הפעם, ירונה כספי מורידה הילוך או שניים. אבל אל תטעו, אנרגיה של 8 מתוך 10 אצל הגברת כספי, משולה להתקפת תסמונת 'טורט' אצל רובנו; בין השורות המושחזות, אפשר עדיין לזהות את השריטה. "השיגעון לא מניח לרפאו".

אבל תשכחו כל מה שאתם יודעים על מה שמכונים: "שירי משוררים". הפירושים שכספי נותנת לשירים המגוונים שבאלבום, הם לגמרי אישיים, עד כדי שהם מתעתעים ונשמעים כאילו לא רק הולחנו - אלא גם נכתבו - על ידה. ההגשה הטוטאלית של כספי כאילו מנכסת אותם לעצמה; למרות מגוון סגנונות הכתיבה והביטוי האישי של המשוררים, יש קול אחד, דומיננטי, באמצעותו מתעוררים השירים האלה לחיים והופכים לסרטים קצרים, תמונות מהחיים.

האלבום מאופיין בסגנון מקורי ומספק הרבה "עניין שמסרב להיגמר", כמו שאומרת השורה מתוך רצועה מס. 6: "עניין מסרב". מדובר בחוויה שאפשר להגדיר אותה, כמו שם רצועה מספר 5: "כישוף", או מספר 11: "מכשפה שניסתה".

וגם הצליחה.

http://www.youtube.com/watch?v=V_7SF5kJLWI

ירונה כספי: מָאְפיה של אישה אחת