אחותי, פיטרתי את הבסיסט

באחד הפוסטים הקודמים כתבתי על הרכבים של גיטרה-בס-תופים. הכותרת שלו הייתה: "השילוש הקדוש". לפוסט הנוכחי, העוסק בצמדים של גיטרה ותופים, חשבתי לקרוא בשם: "הזוג המוזר".
גיטרה ותופים. יותר לא צריכים.
בעידן שבו מוזיקת טראנס מפמפמת את הבסים ב"אומצה אומצה" אכזרי ומקהה חושים, בזמן שמוזיקת דאב מקדשת את התדר הנמוך ואנשים שמים בסלון סאב- וופר שיכול לתת פייט רציני למערכת ב"סינמה סיטי", יש משהו מתריס ואפילו אנרכיסטי בהרכב רוק שמחליט לוותר על הבס. בכל זאת, בס, אתם יודעים, אף הרכב רוק אינו שלם בלעדיו. מישהו הרי צריך לתת בסיס לכל העסק, שלא לדבר על חטיבת הקצב המסורתית של בס-תופים.
אם כל הרכבי הגיטרה/תופים היו על טהרת צמדי בנים, אפשר היה לחשוב שזו מין המצאה שוביניסטית כזו, כדי שיותר גרופי'ס יתחלקו לפחות נגנים, וזו שמעדיפה את הזמר, תמצא את עצמה במיטה יחד עם ההיא שבאה בשביל הגיטריסט: רוקנ'רול בייבי, פחות זה יותר. אבל לא.
יש שוויון מיני בצמדים.
ראשונים היו ה-
White Stripes. בשנת 1997 הם צצו בדטרויט, מצוידים בגיטרה וסט תופים בלבד. ג'ק ווייט כתב שירים שהושפעו מבלוז, פולק- רוק, הקינקס, קפטן ביפהארט, דיסקו- מטאל וגראז' רוק- והם נשמעו כמו תערובת של כל ההשפעות האלה. בנוסף ג'ק גם התגלה כנגן גיטרה וירטואוז, ומג ווייט הסתתרה מאחורי סט תופים מינימליסטי וידעה בדיוק מתי לא לתופף. אבל הטרנד שהם התחילו לא היה הדבר המוזר היחידי בנוגע אליהם: הבגדים, הבמה, כלי הנגינה ועטיפות הדיסקים שלהם היו באדום - לבן והשניים נראו כמו תאומים ובגלל זה אנשים חשבו שהם אח ואחות, אבל האמת היא שכבר אז הם היו זוג גרוש.
כשיצא הדיסק השלישי שלהם ב-2001, התגלה ב-אקרון, אוהיו, צמד מינימליסטי נוסף: ה-
Black Keys. הגיטריסט/זמר דן אוורבך והמתופף פטריק קרני יצרו מוזיקה מהפנטת, שילוב של רוק וסול, עם השפעות כמו ג'ימי הנדריקס וג'יימס בראון. המינימליזם אצלם בדם כנראה: את הדיסק השני שלהם הם הקליטו ב'סשן' רצוף של ארבע עשרה שעות.
בשלב הזה כבר היו צמדי גיטרה- תופים של גבר/אישה ושני גברים ומה שהיה חסר זה צמד של שתי נשים: ב- ואנקובר התגלה הצמד:
The Pack AD ומילא את החסר: בקי בלאק היא גיטריסטית/זמרת ורסטילית שיכולה להישמע בקטע אחד גסה ומחוספסת כמו ג'ניס ג'ופלין, ובשיר אחר להיות שברירית כמו שינייד א'קונור. חברתה מאיה מילר היא אולי לא הגרסה הנשית של ג'והן בונהאם או קית' מון, אבל נותנת בראש בלי הפסקה.
ואם זה לא מספיק, בבוסטון החלו להרעיש צמד בנות נוספות:
Mr. Airplane Man שהן מרגרט גארת וטארה מקמנוס. השתיים שידכו בין בלוז ל- punk והוחתמו בחברת התקליטים בה היו גם ה"ווייט סטרייפס".
בינתיים, במקומות אחרים על הגלובוס, הטרנד תפש תאוצה: שני בנים שקוראים לעצמם
Johnossi צצו בשטוקהולם, אוחזים, ניחשתם, גיטרה ותופים: הגיטריסט/זמר ג'והן אנגלברט והמתופף אוסקר "אוסי" בונד אולי נראים כמו שני חנונים מ"אבבא", וחלק מהשירים שלהם מתחילים עם פתיחה שקטה, אבל אל תתנו לזה להטעות אתכם: יש להם ביצים עם סטרואידים: הרוק שלהם קשוח והבלוז שלהם מלוכלך, ממש כמו שצריך. צמד pאנק בלוז נוסף הם The Kills: אליסון מוסהארט המכונה A וג'יימי הינס, המכונה Hotel. היא אמריקאית והוא בריטי. בשלב הזה, האנגלים קצת התבאסו שאין להם עוד נציגים בפטנט הזה של צמדי רוק מינימליסטים, ולא רצו להישאר מאחור, ומי שהציל את המצב היו The Congregation מלונדון: ויקטוריה יולט (שירה) והגיטריסט בנג'מין פרוסר (שניהם נותנים בתופים), נראה כמו בוני וקלייד של המאה העשרים ואחת והבלוז שלהם אפל בהתאם. הם יותר שקטים ומופנמים מהצמדים האחרים, אבל לא פחות מוכשרים.
למרות שפה ושם מישהו נרדם בשמירה (האחרון של הווייט סטרייפס נפתח עם חצוצרות מריאצ'י מכסיקניות ובנוסף ג'ק ווייט הקים עוד הרכב:
The Raconteurs ובו ארבעה חברים, כולל בסיסט), כנראה שצמד גיטרה-תופים הוא לא אופנה חולפת. חלק מההרכבים האלה כבר הוציאו בין שלושה לששה דיסקים כל אחד, ולא מתכוונים להפסיק.
מעניין מה הולך להיות הדבר הבא...אולי תזמורת של איש אחד?

תגובות

rnoa03@gmail.com אמר/ה…
ולנו יש את TV Buddhas עם יובל הרינג בגיטרה וקולות ומיקי קילר שמפליאה בתופים. השניים עושים חיל בחו"ל.
Amir אמר/ה…
אולי גם אפשר לציין את The Dresden Dolls בהקשר הזה.
אמנם מדובר פה בקלידים במקום גיטרה, אבל גם צמד של זכר/נקבה.
רסיבר אמר/ה…
לא הכרתי את Buddhas. אחפש אותם ברשת. בדוגע לדרזדן דול'ס, הם ושכמותם שווים פוסט על הרכבי קלידים/תופים.

רשומות פופולריות