יום שבת, 11 בדצמבר 2010

היפה והחיה



קשה לחשוב על שני ניגודים גדולים יותר, מאשר איזובל קמבל, לשעבר מ-"בל וסבסטיאן" ומארק לאנגן, הסולן לשעבר של: סקרימינג טריז, קווינס אוף דה סטון אייג', סול סייברס, טוויילייט סינגרס, גאטר טווינס, UNKLE ועוד.

בעוד איזובל גדלה בבית מהוגן בסקוטלנד וכבר כילדה, קיבלה שיעורי צ'לו מוקפדים, מארק לאנגן בא ממשפחה לא מתפקדת בפרבר של וושינגטון. בגיל 12 הוא נאסר על גניבת אלכוהול, גדל להיות עבריין צעיר, וגם בחלק מתקופת היותו מוזיקאי, המשיך לסחור באסיד. ב-96', באמצע טור של סקרימינג טריז, הוא נעצר על אחזקת קראק. אבל מאז הוא לקח את עצמו בידיים, התנקה והתרכז במוזיקה. מה שנשאר לו, אחרי שנים של ניקוטין, אלכוהול ומה לא, זה הקול העמוק, המסולע, החרוך.

החיבור שלהם כצמד, נשמע בלתי אפשרי על הנייר, כמו זיווג של היפה והחיה: היא באה ממחוזות האינדי - פופ, בזמן שהוא, ג'אנקי שנגמל, נטוע בגראנג' וברוק הכבד. קולה מרחף ושמימי, בעוד שלו חורק ומחוספס, זדוני משהו. אבל הם חובקים כבר אלבום משותף שלישי, Hawk, שנשמע הכי טבעי בעולם: שירים מלאי אווירה, בלוז, רוק, גוספל, סול וקאנטרי, כמו שרק החיבור המר- מתוק שלהם יכול לייצר. הם שרים על אהבות, אכזבות, חשבון נפש והתפכחות. היא חושנית ואוורירית, הוא מגלה לפתע את ההנאה הגלומה ביציאה מאזור הנוחות שלו, ושר כמו שלא חשב שהוא יכול. מישהו אמר, שהיא - סרג'יו לאונה, והוא- קלינט איסטווד. לכבוד ההופעה הקרובה שלהם כאן, ראיינתי את את לאנגן השבוע:

זה יהיה הביקור הראשון של איזובל קמבל בישראל, אבל אתה כבר 'נוסע מתמיד'.

הוא נשמע כמשתעל, אבל מסתבר שככה הוא צוחק, "כן, הייתי אצלכם כבר כמה פעמים, לבד - ועם גרג דולי כ'גאטר טווינז': טיילתי בירושלים, בשפת הים והכרתי את ההקהל הישראלי".

עבדת פעם על פרוייקט שירי בלוז, עם קורט קוביין.

"זה לא יצא לאור בגלל ענייני לייבלים. אני עדיין מתגעגע לקורט, היינו חברים טובים עד לרגע שבו התאבד.הוא חסר לי מאוד".

נוהגים להשוות אותך ואת איזובל, לננסי סינטרה ולי הייזלווד. "כל צמד של זמרת ומישהו עם קול עמוק, יזכיר אותם בדרך כלשהי. ההשוואה הזו מחמיאה לי".

מישהו אמר שביחד, אתם נשמעים כאילו אתם אחרי זיון טוב במיוחד.

שוב שיעול הצחוק הזה: "אני מצהיר רשמית, שאין בינינו עניינים כאלה. אבל מוזיקה צריכה לגרום לך להרגיש, ואם אנחנו מעוררים תחושה סקסית, אני מרוצה".

בדרך כלל אתה כותב מוזיקה ומעורב בהפקה. אבל לא הפעם.

"אני אוהב את הסגנון של איזובל, והתפקיד שלי הוא לאכלס את השירים, לבטא אותם. הם לקוחים מהחיים שלה – והיא אומרת שהקול שלי הכי מתאים לספר אותם - ושהוא מזכיר לה את הצ'לו, מלא בחרטה וניסיון. עבורי זה תהליך של למידה, מסע של גילוי".

אמרת פעם שהיית מתופף גרוע, אז ה'סקימינג טריז' גרמו לך לשיר במקום זה.

"כן, שניים מאתנו רצו לתופף, אבל הבחור השני היה טוב ממני, בזמן שאני, לא ידעתי - לא לתופף ולא לשיר".

בפעם הראשונה ששאיזובל ראתה אותך בהופעה , היא נדהמה מהכאב בקול שלך.

"זה משהו שאני לא חושב עליו יותר מדי, אני לא עושה את זה במודע. אני שמח להביא משהו חדש לחיים של אחרים. בכל מקרה, זה הכל באזני המאזין, אתה יודע".

שיתפת פעולה עם מגוון אמנים והרכבים. יש לך איזו משאלה?

"אני חושב שאם לאונרד כהן ירצה לשיר אתי, אני לא אתנגד". שוב שיעול הצחוק הזה.

תגובה 1:

אמיר אסייס Amir Asias אמר/ה...

יופי של ראיון. קצר. יש עוד?