יום שבת, 23 ביולי 2011

FRANTIC



בריאן פרי הוכיח אתמול שהוא יודע מילים בודדות בעברית, כמו "שלום" ו"תל אביב", אבל אחרי ההופעה המצוינת שלו, מתגנבת המחשבה שהוא מכיר גם את הפתגם "פעמיים כי טוב": אתו על הבמה היה כמעט כפול מהכל: שני גיטריסטים, שני מתופפים (אחד מהם בנו של פרי), שני נגני קלידים (אחת מהם גם סקסופוניסטית), שתי זמרות ליווי – ושתי רקדניות גוגו/בורלסק/לאפ-דנס. יחד עם הבסיסט וכמובן פרי עצמו, היו על הבמה בהיכל התרבות, תריסר אנשים (בצירוף וידאו-ארט וקליפים באווירה הנכונה) - שבאו לתת שואו מהוקצע, מקצועי, שרמנטי וזורם, שלמרות שהיה משומן ובהילוך אוטומטי- לא נעדרו ממנו גם נשמה, זיעה וכן, גם רוקנ'רול. זו הייתה הופעה נוצצת, לפעמים קרקסית, לעתים מרגשת; מסע במנהרת הזמן שעבר בסבנטיז ובאייטיז ובמחוזות הגלאם רוק.

בריאן פרי הוא אמן ופרפורמר בעל פנים רבות. אישית, הייתי יכול ליהנות גם מערב שכולו שירים שקטים כמו: Smoke gets in your eyes" " ו-: "These foolish thing מראשית קריירת הסולו שלו, או משירי אלבום אינטימי כמו: As time goes by מסוף המילניום. אבל הטור הנוכחי שלו, שנועד לקדם את אלבומו האחרון, "אולימפיה", כולל שירים שמתאימים למדינות בהן הוא מופיע לראשונה, כאלה שהקהלים שלהם מצפים ל- Play list שיעצור בכל התחנות החשובות בקריירה שלו. בניגוד לאיחורים המקובלים בהופעות רוק, זו של פרי התחילה דווקא מוקדם יותר ממה שפורסם. כמעט חצי שעה לפני המועד שבו היה אמור לעלות על הבמה, קצת לפני תשע ורבע, בריאן פרי עלה בעקבות הנגנים שלו לבמת ה"אודיטוריום ע"ש הוברמן", שהיה מלא, גם בציפיות. אפשר היה להרגיש את החשמל ואת הכישוף באוויר, כשנשמעו הצלילים הראשונים של I put a spell on you, אשר התחבר ל- "Slave to love" וגלש ל- "Don't stop the dance, ששחזרו הצליל של "רוקסי מיוזיק", עם הבייס-ליין המוכר, באריזה חדשה מודל 2011. אחרי פתיחה מוחצת כזו, פרי עבר לכמה שירים פחות צפויים, אבל כלל מחרוזת של פנינים, כמו:, "Sign of the times"," Avalon", "If there is something", "Bitter sweet","In every dream a heartbreakמתקופת רוקסי. פרי נהנה מהחום שזרם אליו מהאולם, ואפילו הופתע קצת כשהקהל ליווה אותו בשירת "או או או או" נלהבת, במקומות המתאימים ב-Love is the drug" " ואולי הזכיר לפרי את אחד משיריו המוקדמים: "I'm in with the in crowd".

פרי נתן הרבה מקום לנגנים שלו, והשאיר להם את הבמה כמה פעמים במשך הערב, כדי להפגין את היכולות האינסטרומנטליות הבלתי מבוטלות שלהם. ואולי זה כי הוא היה צריך את ההפסקות האלה בשביל אוויר. מה זה חשוב, אם ככה הוא נשמע ומופיע בצד הצפוני של גיל ששים וחמש, חודש אחרי התקף לב וצנתור, אין לי טענות. הקהל נשבה בפירוטכניקה של זמרות הליווי (שניסו לפעמים להגיע לגבהים של:"The great gig in the sky" ), של הסקסופוניסטית (ג'ורג'יה צ'אלמרז) ושל הגיטריסט הצעיר אוליבר תומפסון, שנולד כאשר פרי הוציא את Bette Noire" " ב-88. אבל כשפרי הציג את הנגנים, הופתעתי לגלות שמאחורי התופים יושב אנדי ניומארק הוותיק, שניגן עם כ ו ל ם (לנון, קלפטון, האריסון, גילמור- ועוד) ואילו הגיטריסט הנוסף, הוא לא אחר מאשר כריס ספדינג, אשר שמו אולי לא אמר הרבה לקהל, אבל אמנים כמו: דונובן, ג'ק ברוס, בריאן אינו, ג'ון קייל, טום ווייטס ואחרים – מכירים מצוין את התרומה שלו לאלבומים שלהם. אייקון נוסף שאי אפשר היה שלא להיזכר בו, לפחות שלוש פעמים במשך ההופעה אמש, היה מר צימרמן, שפרי הגיש קאברים מהממים לשיריו: "Just like Tom Thumb's blues", "Make you feel the love" – וכמובן ""All along the watchtower שהרים את התקרה של האולם, כמו גם Let's stick together" הסוחף ו- "Jealous guy" המרגש, כולל השריקה והכל, בהדרן שהשאיר טעם של עוד, אצל הקהל, שבשלב זה, היה Frantic לגמרי.

כשקמתי בבוקר, יכולתי להישבע שראיתי כמה "נצנצים" מהאיפור, שנותרו על הכרית.

אין תגובות: